top of page
Search
  • Writer's pictureVirgilius

איכויות הגיבור (5\9) - להתבגר: ללמוד להתאמץ, לקחת אחריות, ולפתח עצמאות


"The three transformations of the Spirit (from the prologue to Thus Spake Zarathustra):

When you are a child, when you are young, you are a Camel. The Camel gets down on his knees and says 'put a load on me'. This is obedience, this is receiving instruction and in


formation that your society knows you must have in order to live a competent life. When the Camel is well-loaded he struggles to his feet, and runs out into the desert, where he becomes transformed into the Lion. The heavier the load, the more powerful the Lion.

The function of the Lion is to kill a Dragon. And the name of the Dragon is 'Thou Shalt[1]'. And on every scale of the Dragon there is a 'Thou Shalt' imprinted on it. Some of it comes from 3000 years ago, and some of it comes from yesterday's newspaper.

When the Dragon is killed, the Lion is transformed into a Child. An innocent Child, living out of its own dynamic. Nietze uses the term 'A wheel rolling out its own center', that's what you become. That is the mature individual.[2]"




זוהי מטאפורה יפיפייה לתהליך של חינוך-אינטגרציה-פריצת גבול חדשה. כלומר, הגמל הוא זה שעובר חינוך – המבוגרים מעמיסים עליו את התרבות שלהם והוא צריך לשאת אותה, על חוקיה וההשלכות שלהם, והמחויבויות שבה, הנימוסים שבה, וכולי.


לאחר שהועמס, הגמל יוצא לחיים האמיתיים, שם הוא מתבקש ליישם את מה שלמד בתור אריה. אבל האריה פוגש את גבולות החברה ואומר 'אלה בעצם לא בשבילי'. האריה לא מסכים להישאר בתוך הקופסא שציירו סביבו והוא מתחיל, אחד אחד, לטרוף ולעכל איסורים וחובות אשר נכפו עליו מבחוץ. הוא לומד להיות בעל חשיבה ומעשה עצמאיים, ולקחת אחריות על המחשבות והמעשים שלו (הוא כבר לא יגיד 'ככה חינכו אותי'...).

האריה שהצליח לשבור את החומות ויצא לחופשי הופך לילד התמים והטהור והסקרן. הילד שבהרמוניה עם הסביבה ושיודע ליצור מלודיות משל עצמו. זהו בעיני יופי של מודל לתהליך התבגרות.



יחד עם זאת, אני רוצה להוסיף עוד זווית, כזאת שמבדילה בין ילדיות (במובן של הילד הטהור שניטשה התייחס אליו) לילדותיות. אני רוצה כאן להשוות ילדותיות[3] להתמכרות.

האדם הילדותי (בין אם מדובר בילד או אדם מבוגר שעדיין ילדותי) מסרב להיפרד מהבועה המשמרת של הרחם העוטף והאינסופי של העובר. זהו הפואר איטרנוס שמקובע לדפוסי התנהגות ולנוחות. המצב הזה הוא לא אשמתו. אדם שלא התבגר בעצם לא נאלץ להתבגר: הינקות היא מצב של חוסר אונים שבו כל הצרכים של האורגניזם מסופקים כשהוא פסיבי לגביהם. יש לו חופש פעולה מוחלט – מבחינת זה שאין כללים חברתיים שמופעלים עליו – ויכול לעשות כל מה שעולה על רוחו, במסגרת יכולותיו.

עם הזמן התינוק ואז הפעוט ואז הילד מאבדים חופש פעולה כמעט ביחס ישיר לאבולוציה של היכולות שלהם. כלומר, הם מסוגלים לעשות עוד ועוד דברים, אבל במקביל חלים עליהם עוד ועוד חוקים ומגבלות. בגיל העשרה יש מרד במגבלות האלו אשר משרת כחיכוך האגו אל מול העולם ושנועד בסופו של דבר לחזק את האגו כאינדיבידואל בעל רצון עצמאי. החיכוך שנוצר בין האדם למגבלות שחלים עליו לאורך החיים הוא חיוני. החיכוך הזה דורש ובעצם מתרגל במאמץ, עצמאות, יצירתיות, כוונה, רצון, כוח חיים, וכולי.

מצד שני, לא תמיד הילד מקבל את החיכוך הנדרש – לפעמים הגבולות שחלים עליו מוגזמים ואז אין לו סיכוי למרד והוא מתייאש, לפעמים לא חלים עליו מספיק גבולות והוא חופשי לפעול כמו ברחם. לפעמים הורה אחד הוא כזה והורה שני הוא כזה ואז חוסר האיזון יכול ליצור דיסוננס קוגניטיבי שבו הילד צריך להחליט בעצמו באיזה הורה למרוד.

במקרה כזה ועוד שלל מצבי התבגרות לא-אידאלים האדם לא יהיה מוכן לוותר על דפוסים אינפנטיליים כי לא היה חיכוך מתאים והוא נשאר בבועה הינקותית. יש לו פנטסיות אומניפוטנטיות שבהם הצרכים והחשקים שלו יוגשמו לו "כמו באגדות" ולכן הוא לא מסוגל למאמץ נחוש שבו הוא משיג לעצמו את מה שהוא באמת רוצה.

הגיבור צריך להבין, לא משנה מה היו התנאים שבהם גדל, שהוא חייב לשחרר את הפנטסיה שתנאי החיים של השלב ההתפתחותי הקודם יוכלו להמשיך להתקיים במצבו הנוכחי, ושאם הוא רוצה להמשיך להתפתח עליו לשחרר את התנאים הנוכחיים. השחרור של התנאים הקודמים בהכרח אומר הרעה בתנאים ופחות נוחות, ולאגו לא קל לשחרר נוחות.

האדם המכור מדמיין את השחרור של ההתמכרות שלו כמפגש עם הריק. מי אני שם? מה מחכה מאחורי זה? זה בודד. זה גדול. אין פה גבולות או כוח משיכה. לצוף סתם ככה לשום כיוון לנצח. הפעוט שצריך לוותר על המוצץ שלו, האם הוא מרגיש הרבה פחות מפוחד? כנראה שכן כי האגו שלו עדיין הרבה יותר גמיש והרבה יותר קל לו לשחרר דפוסים, אבל החוויה נראית דומה לזו של מכור.

הצעד שאדם מכור צריך לעשות כדי להיפטר מההתמכרות שלו הוא צעד מאד גדול ומפחיד. אופציה שניה היא ש...אולי יום אחד פשוט יפסיק להתחשק לו...? נדיר מאד, אבל קורה. הרוב המוחלט של מכורים כנראה עוברים תהליך גמילה מאד קשה. וזה תהליך שצריך לבחור בו בכל הלב ועם כל הכוונה. ככה גם האדם שצריך או רוצה להתבגר, הכוח שמופעל עליו כדי לעשות את הצעד הזה יהיה גדול, השאלה היא האם זה יבוא מבפנים כמוטיבציה או מבחוץ כהשלכה למעשה.

[1] "הינך חייב!" [2] The Power of Myth. Joseph Campbell. Chapter 5. [3] אני מבחין כאן בין ילדותיות, שהיא חוסר רצון להתבגר (מה שחיוני לעבור דרכו ולהמשיך הלאה), לילדיות, שהיא הקסם שבטוהר שבילד הסקרן והתמים (מה שחיוני לשמר)

22 views0 comments
bottom of page