איכויות הגיבור (6\9) - להיות מוכן להקריב משהו

Yoda: "The fear of loss is a path to the Dark Side."

(Star Wars: Return of the Jedi)

כבר ברגע שהגיבור בוחר לצאת למסע הוא בחר להקריב משהו, וזה הנוחות של הבית. זה יכול להיות הבית הפיזי או הבית כסמל למקום של נוחות והרמוניה. ההקרבה הראשונה של הגיבור היא את ההרמוניה של הסטטוס קוו. גם אם הסטטוס קוו הוא לא מיטיב לגיבור, עדיין מדובר על דפוס או הרגל שקשה לשנות.

אבל זאת רק ההתחלה. על מנת להגשים את כל האיכויות שעסקנו בהן עד כה הגיבור יאלץ להקריב משהו:

- לבחור לצאת למסע = להקריב את מעטפת הנוחות של הבית, מומנטום של הרגל, סיפוק מידי

- לקבל הפסד = להקריב גאווה, שאפתנות, נרקיסיזם

- לפתח חמלה = להקריב צדקנות, ייחודיות

- להסכים להיות חלק = להקריב חופש מוחלט

- לפגוש חלקים קשים = להקריב גאווה, בורות מתוקה ושומרת

- להסכים להתבגר = להקריב נוחות, מומנטום של הרגל, סיפוק מידי, וכיו"ב.

הקרבה היא אחת מאבני היסוד של גבורה. ישנם זרמים ביוגה, כמו הג'ייניזם של פעם, שלקחו את הנושא של הקרבה מאד קיצוני ובעצם כמעט לא אוכלים, לא זזים, ופשוט חיים בפאסיביות כמעט מוחלטת כדי להקריב את הגלגול שלהם ולא להעיק על החיים על פני כדור הארץ. ובכן, לא חייבים ממש למות בעד ארצנו כדי להגשים את האיכות הזאת, יש המון מה להקריב ביומיום. לפעמים לאפשר לאדם אחר לעקוף אותי בתור נותנת לי תחושה שאני מפסיד משהו; אבל במבט אחר, אני מקריב משהו, וכך גם מאפשר למשהו, לא ידוע, להופיע.

כך גם כשאני עובר תהליך של חינוך, כשמורה אומרת לי שמשהו בשק שאני סוחב על הגב הינו מיותר ושעלי לשחרר אותו. השחרור הזה לא רומנטי כמו שהוא נשמע - למעשה מדובר בפעולה די אלימה שדומה לזאת של הפסל שמסותת באבן ומסיר ממנה חלקים כדי שמתוכה תופיע דמות יותר ברורה. כל חלק כזה הוא חלק שאני מזהה כעצמי - כדי להתבגר ולהפוך לגיבור אני חייב להקריב חלקים מעצמי.

בהקשר הזה

אני אוהב את המטאפורה של הפניקס שמת וקם לתחייה מחודש. בעצם הפניקס מסמל חלקים בי שצריכים למות, לא את כל כולי.