עכבישה

אני חוזר אליה, לגעת בקורים

לבדוק אם הם עדין דביקים.

אני לא עיוור, אבל עוצם עיניים

האם אדע לחזור או שאפול אליך? אליך.

אני חוזר אליה, ללטף בקורים

רואה שהם עדיין דביקים.

אני לא יודע, אבל מרגיש בבטן.

האם אדע לחתור או שאטבע בחזרה אליך? אליך.

עכבישה, עכבישה שלי

קשה לברוח בלי לשכוח.

עכבישה, עכבישה שלי

קשה לברוח בלי לשכוח

רק עייפות, חרבי כהה, חיצים נגמרו,

יש רק אבן כבדה.

"אל תדאג" היא משקרת,

בחוץ אני נופל בחזרה אליך. אליך.

עכבישה, את האישה שלי

קשה לשכוח, בלי לסלוח.

עכבישה, את מפגישה אותי

אני רוצה לכתוב, אך ידי כבולות

לעוגן אשר ספינתו טבעה.

אני לא רוצה, אבל חייב ללכת.

האם אוכל לדום או שהירידה תלולה?

אני רוצה לחלום, אך נפשי תלויה

בין שני חוטים בעין סערה.

אני לא בוחר, אבל מחליט בכל זאת

לשמוט אותי, ולהתגלגל חזרה אליך. אליך.

עכבישה, עכבישה שלי

קשה לברוח, בלי לשכוח

עכבישה, עכבישה שלי,

קשה לשמוח, בלי לשכוח.

עכבישה, את הבושה שלי

קשה לפקוח, בלי לצרוח

עכבישה, את מרעישה אותי

משנתי.