.png)
איזה כיף זה לשתול גינה חדשה!
פרחים, עשבי תיבול, ירקות, צמחים מטפסים, וכן הלאה. גינה מלבלבת, פורחת, מזינה היא משאב נפשי מספק ביותר. אני, בתור קיבוצניק עם גינה, מאד אוהב לשתול. אלא שלאורך השנים לא הצלחתי להחזיק גינה פורחת ומזינה לזמן ממושך. למרבה בושתי הייתי מזניח את ההשקיה, העישוב, הזיבול, התיחוח, וכיו"ב, עד מצב שבו הגינה נראית כמו אסון בלב מדבר. ואז, אשתי ואני שוב נוסעים למשתלה, בוחרים כמה צמחים חדשים, ושותלים בכיף עם תקווה חדשה בלב. אבל שוב, היא לא שורדת.
הגינה שלי מרגישה לי כמו שיקוף ליכולת שלי לתחזק משהו. היזכרו בהבדל בין למידה של משהו חדש ומרגש, והתרגול של הידע הזה לאורך זמן; לשתול גינה זה כמו ללמוד משהו מגרה, לתחזק אותה זה כמו לתרגל את הידע או הכישור – לא כדי להגיע למקום כלשהו, אלא לשם התרגול. התוצרים של התרגול ושל הגינה הם הטעימים ביותר שיש.
הגיבור יוצא למסע חדור מוטיבציה לתחושת שליחות. אולם לאחר כמה נפילות והפסדים הוא יתחיל לשאול את עצמו, האם הוא בנוי לזה? שם באה לידי ביטוי התחזוקה – הגיבור צריך לתחזק את האגו שלו, את תחושת השליחות שלו, להשקות את שורשי הערכים שלו, לתחח את המתח שלו, ולהזין את האומץ שלו. הפירות של המסע יהיו מתוקים.